סוגי האגרות העירוניות

בהעדר הגדרה נורמטיבית, קיימים אגרות שונות המוטלות על האזרח בנסיבות שונות, הן על ידי רשויות מקומיות והן על ידי רשויות ציבוריות אחרות.
משרדנו מתמחה בבדיקה, טיפול והפחתת אגרות שונות, ככל שנמצא שהם שהם הוטלו ביתר או ללא סמכות.

שאל את עורך הדין בנושא:

דוח מבקר המדינה על השלטון המקומי לשנים 2011-2012 מבקר בחריפות את העדר הגדרת סל שירותים נורמטיבי בסיסי ברשויות המקומיות. המלצות של ועדות שונות בנושא (ועדת זנבר-1981, ועדת סוארי- 1993, ועדת גדיש- 2000) כמו גם חברות מחקר שנשכרו על ידי משרד הפנים בשנת 2011, לא הסדירו את סל השירותים הנורמטיבי שרשות מקומית חייבת לספק ללא עלות נוספת לאזרח.
בהעדר הגדרה נורמטיבית, קיימים אגרות שונות המוטלות על האזרח בנסיבות שונות, הן על ידי רשויות מקומיות והן על ידי רשויות ציבוריות אחרות.
במציאות הקיימת במדינת ישראל של המאה העשרים ואחת, יהא זה תמים להניח כי כל אגרה הנדרשת על ידי רשות ציבורית מבוססת תמיד על אדנים של חוקיות ושל סבירות. בשורה של פסקי דין והחלטות נמצאו ליקויים שונים באגרות השונות הנדרשות על ידי הרשויות כאגרות אשפה, אגרות שילוט, קרן חנייה וכיוצ"ב. המצוקה התקציבית המתמשכת מעודדת רשויות שונות למצוא דרכים יצירתיות, לעיתים תוך ניצול ציני של הוראות חוק אנכרוניסטיות, לשם הגדלת הקופה הציבורית.
גם אם חיוב כספי של רשות ציבורית נראה על פניו מופרך או בלתי הגיוני בעליל, לעורך הדין הממוצע אין את הכלים להתמודד באפקטיביות עם חיוב שכזה ללא שליטה מוחלטת בשפת הבירוקרטיה. משרדנו רכש את השפה לאחר שנים רבות של חשיפה לצלילי השפה (פונטיקה(, חוקי השפה (פונולוגיה), המבנה הפנימי (מורפולוגיה), המשמעות של המילים (סמנטיקה), הפער בין המילים למשמעות (פרגמטיקה), התהליכים הפסיכולוגיים המעורבים (פסיכולינגוויסטיקה), שחזור גירסאות וחקר ההיסטוריה של הטקסט (פילולוגיה).
אנו מטפלים בכל החיובים הכספיים של רשויות מקומיות וציבוריות , לרבות אגרות בניה, אגרות כיבוי אש, אגרות קרן חניה, אגרות אשפה, אגרות שילוט , היטל שטחים ציבוריים פתוחים וכל כיוצ"ב.

אגרת שילוט

הרשויות המקומיות נוהגות לגבות אגרות שילוט מכוח חוקי עזר לשילוט כתנאי לתקפו של הרישיון לתלות שילוט. הרישיון הנדרש לתליית שלטים נועד ליצור פיקוח עירוני על הצגת מודעות, שלטים וטבלות במקומות-עסק או על גבי לוחות או במקומות אחרים.

יש להבחין בין שלט לבין מודעה. "שלט"  הינו לרוב הודעה המותקנת במקום העסק או העיסוק והמכילה רק את שמו של אדם, או מקצועו, או שמו, או טיבו של העסק או סמלו המסחרי . "מודעה", לעומת זאת, הינה יותר מודעת פרסום שנועדה לפרסם את העסק  בהיקף נרחב יותר מסתם הצגת שילוט הצמוד לעסק.

סימני שאלה רבים מרחפים מעל הפרקטיקה של גביית אגרות השילוט בעיקר לאור אופן יישום חוקי העזר, שאלת הצורך לגבות אגרות שילוט בנוסף למס הארנונה, וסבירות שיעור האגרות והיקפי הגבייה ביחס להוצאות העירייה הנדרשות ליישום התכליות של הפיקוח על השילוט ברחבי העיר.

אגרת אשפה

בניגוד למגזר המגורים הזכאי לפינוי האשפה מחצירו ללא עלות נוספת למס הארנונה, רשויות מקומיות רבות נוהגות לגבות אגרת פינוי אשפה מהמגזר העסקי.

השאלה מתי רשאית הרשות המקומית לגבות אגרת פינוי אשפה הינה שאלה מורכבת, תלוית נסיבות משתנות וחקיקה ספציפית השונה מרשות לרשות.  מעבר לשונות הרבה בין הרשויות, ישנן לא מעט חילוקי דעות לגבי השאלה מהי הכמות הנורמטיבית אותה מחויבת העירייה לפנות, אם בכלל, ללא חיוב בתשלום.

בפסיקה שעסקה בנושא נקבע, כי  על העירייה לקבוע קריטריונים סבירים ביחס לשאלה ממי לגבות את האגרה, קריטריונים שישקפו את המדיניות החוקית הרצויה המתחשבת, בין היתר,

במיקום המפעל, מבנהו, שיטת עבודתו, שיטת העברת האשפה הנהוגה בו, כמות האשפה שהמפעל מוציא וסוגה.

קביעת הנורמה הסבירה נובעת גם מהנחיות סביבתיות, כגון הנחיות המשרד לאיכות הסביבה – "הנחיות סביבתיות לתכנון מערך אצירת פסולת מוצקה ברשויות המקומיות", אשר נועדו, על פי האמור בהן, להקנות למתכננים כלים לבחינת השיקולים הסביבתיים בהם יש להתחשב בתכנון מתקנים המיועדים לטיפול בפסולת מוצקה.

קרן חניה

תקנות התכנון והבניה מחייבות להתחשב בתקן נורמטיבי שתכליתו להבטיח מקומות חנייה מספיקים לשרת את בעלי הנכסים כתנאי לקבלת היתר בנייה.

על אף האמור, רשאית הועדה המקומית לפטור מן החובה להתקין מקומות חניה לפי התקן, כולן או מקצתן, משיקולים שבתכנון, סביבה או תחבורה ולחייב מבקש היתר בנייה להתקינם במקום שמחוץ לנכס, או להשתתף בהתקנתם בחניון ציבורי באמצעות תשלום "כופר חניה" לקרן שנועדה לממן את הקמת החניון.

על מנת שהחיוב בקרן חניה ייחשב כחיוב חוקי עליו לעמוד בקריטריונים שונים הקבועים בתקנות וכן בקריטריונים מתחום המשפט המנהלי.

אגרת כיבוי אש

עד לשנת 2012 מערך כיבוי האש במדינת ישראל היה מצוי, כמקובל ברוב מדינות העולם המפותחות, תחת סמכותן של הרשויות המקומיות מכח חוק שירותי הכבאות, התשי"ט – 1959. במסגרת זו, נגבו מבעלי עסקים אגרה שנתית ו/או חד פעמית למימון פעילות מערך כיבוי האש.

השריפה שפרצה  בהר הכרמל בדצמבר 2010, שהביאה למותם של  44 אנשים,  היתה אירוע מכונן בתולדות הכבאות בישראל. ביולי 2012 התקבל בכנסת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה התשע"ב- 2012 שהסדיר מחדש את מבנה וסמכויות שירותי הכבאות בישראל כחלק מרפורמה מקיפה במערך הכבאות וההצלה .בין היתר, נקבע כי במקום מערך כבאות מבוזר של שירותי כבאות מוניציפליים, יוקם מערך ארצי במסגרת רשות לאומית לכבאות והצלה.

חרף השינויים הרבים שנקבעו במסגרת הרפורמה, טרם מצא המחוקק לנכון לשנות את נושא גביית האגרות בגין ביקורת ציוד או אגרות אחרות הקבועות בתקנות שירותי הכבאות (תשלומים בעד שירותים), תשל"ה – 1975.

יישום דווקני של הוראות תקנות שירותי הכבאות על כל מקרה פרטני מגלה סדקים ובקיעים רבים באכיפת התקנות המגיעים במקרים מסוימים לאבסורד של ממש.  עד שישכיל המחוקק לעדכן את התקנות, מומלץ לבדוק את דרישות התשלום ואת התאמתם להוראות החוק והתקנות.

 

אגרת שמירה

נוכח המצב הבטחוני ששרר במדינת ישראל בתחילת שנות האלפיים (האינתיפדה השניה) החלו רשויות רבות, בעידודו של משרד הפנים, להטיל אגרת שמירה- באמצעות חוקי עזר שנחקקו אד הוק- למימון פעילות שמירה ואבטחה מפני איומי פיגועים על גני ילדים ומקומות ציבוריים.

גם לאחר שחלפו איומי הפח"ע וההוצאות שנדרשו הרשויות להוציא בעקבותיהן, המשיכו הרשויות בהטלה וגבייה של אגרת שמירה. בעתירה לבית המשפט העליון כנגד חוק עזר של עיריית חולון (בג"ץ מלינובסקי) בנושא אגרת השמירה בוטל חוק העזר וזאת, משום שמשרד הפנים לא פעל כהלכה שעה שפרסם את חוזרי המנכ"ל שאפשרו מימון והפעלה של כוחות במשימות בעלות אופי ביטחוני, בלי שקבע אמות מידה ברורות להפעלתם, ובלי שנדרש לסוגיות קריטיות, כמו תיאום בין כוחות אלה לבין המשטרה ויתר הגורמים הכלל ארציים.

התנהלות משרד הפנים לקתה, כך נקבע, באופן משמעותי, בין היתר ביחס לדרך בה אושרה תוכנית האבטחה, וביחס ללשון חוק העזר ולאופן פעילות הסיירת. בחודש 12/11, לאחר פסק הדין בעניין מלינובסקי, פעל משרד הפנים להסדיר גביית אגרת שמירה באמצעות תקנות העיריות (שמירה, אבטחה וסדר ציבורי ברשות מקומית) תשע"ב-2011, בהן נקבע כי לרשות המקומית מותר להפעיל בתחומה ניידת שמירה ואבטחה, לעסוק בסיוע למשטרה בשמירת הסדר הציבורי, ולמנוע פגיעה ברכוש.

התקנות הינן חלק מתפיסה רחבה של השלטון המרכזי המבקש להעביר סמכויות אבטחה לרשויות המקומיות תוך הטלת נטל נוסף על התושבים למימון פעילות זו באמצעות אגרת שמירה.

המגמה המתמשכת של שחיקה בשירותים הציבוריים הניתנים חינם על ידי מוסדות המדינה וזרועותיה תוך גלגול העלויות על הציבור הינה מגמה ראויה לדיון ולתשומת לב ציבורי ומשפטי.