ציר ה(א) סימטריה בהחלת דיני ההתיישנות על חובות ארנונה

ציר ה(א) סימטריה בהחלת דיני ההתיישנות על חובות ארנונה/מאת נאור יאיר ממן, עו"ד

סמכותן של הרשות המקומיות להפעיל גבייה פסיבית (אי מתן אישור לטאבו) כאמצעי לגבות חובות ארנונה שלא ניתן לגבות אותם בדרך אחרת מחמת התיישנותם.

במאמר זה נבקש לדון בפסק דין תקדימי שניתן בהרכב של 7 שופטים בענין עע"מ 8832/12 עיריית חיפה נגד יצחק סולומון בע"מ. גבייה פסיבית הינה אמצעי של הרשות המקומית לגבות חובות באמצעות סירוב ליתן אישור לרשם המקרקעין בהתאם לסעיף 324 (א) לפקודת העיריות. פסק דין דן בשאלה, האם רשאית רשות מקומית לנקוט בשיטה זו, על מנת לגבות חובות שלא ניתן לגבות אותם בדרך אחרת מחמת התיישנותם הסטטוטורית.

האפשרויות העומדות לרשות מקומית לגבות חוב מס שלא שולם

טרם ניגש לפסק הדין, נסקור בתמצית את האפשרויות העומדות בפני רשות מקומית לגבות חובות ארנונה שלא שולמו.

האפשרות האחת, שהינה דרך המלך, הינה הגשת תביעה משפטית בבית המשפט המוסמך לגביית החוב. כידוע, הדין מאפשר לרשות להגיש תביעה מסוג זה בהליך מזורז של סדר דין מקוצר.

אפשרות נוספת הינה הליך גבייה מינהלי על פי פקודת העיריות או על פי פקודת המיסים (גבייה) באמצעות הטלת עיקולים וחילוט כספים ו/או מטלטלין ו/או הטלת שעבוד על הנכס.

אפשרות נוספת משלימה הינה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. בלשכת ההוצאה לפועל ניתן לממש פסק דין חלוט או לממש נכס ששועבד לטובת הרשות מכוח ההליך המנהלי באמצעות הליך למימוש משכנתא הניתן לביצוע באמצעות לשכת ההוצאה לפועל.

אפשרות רביעית, נוספת, הינה גבייה פסיבית, כאמור לעיל.

הלכת עיריית חיפה נ` יצחק סולומון

ברור לכל, שהרשות המקומיות מוגבלת בהגשת תביעה משפטית לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק. בהחלטה תקדימית מפורסמת שניתנה לאחרונה, הידועה כהלכת נסייר (רע"א נעמה נסייר נ` עיריית נצרת עילית) נקבע, כי גם הסמכות להפעיל גבייה מנהלית כפופה לדיני ההתיישנות. בהתאם לכך, רשות מקומית לא רשאית לנקוט בהליכי גבייה מנהלית לגביית חובות שמועד ההתיישנות הסטטוטורי חלף לגביהם.

בפסק הדין דנן נקבע בדעת רוב, מפי הנשיא (בדימ`) גרוניס, כי כפי שנקבע בעניין נסייר לגבי החלת דיני ההתיישנות על הליכי גבייה מנהליים, יש להחיל באופן דומה את דיני ההתיישנות על סמכויותיהן של הרשויות המקומיות להפעיל הליכי גבייה פסיביים. בהתאם לכך, בחלוף תקופת ההתיישנות, הרשות אינה רשאית לדרוש את פירעון החובות שהתיישנו, כתנאי למתן אישור לטאבו. נקבע בהחלטה מנומקת, כי החלת דיני ההתיישנות על הליכי גבייה פסיביים מתיישבת עם העקרונות הבסיסיים והמטרות של דיני ההתיישנות, וכן עם המטרות העומדות בבסיס הליכי הגבייה המינהליים. בית המשפט לא פוסל את החלת דיני השיהוי לצד דיני ההתיישנות.

דעת המיעוט (השופטים פוגלמן, ברק-ארז) סברה, כי יש לסטות (או לשנות) מהלכת נסייר ולקבוע כי המשטר המשפטי שאותו יש להחיל, הן בגבייה אקטיבית, הן בגבייה פאסיבית של חובות ארנונה, הוא משטר של דיני השיהוי בלבד.

הרושם הראשוני מקריאת פסק הדין הינו שדעת הרוב הרחיבה, למעשה, את החלת דיני ההתיישנות על סמכויות הרשות המקומית בגביית חובותיה והגבילה את הרשויות בגביית חובות ארנונה שהתייישנו. רושם זה מתקבל הן לגבי הגבייה הפסיבית מכוח החלטה זו, והן לגבי הגבייה המנהלית האקטיבית, באמצעות אישרור הלכת נסייר (בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה).

אולם, עיון מעמיק יותר ילמד, כי פסק הדין, אגב הדיון, צמצם, הלכה למעשה, את החלת דיני ההתיישנות על הרשות המקומית, עד כדי עיקורם מתוכן מעשי.

במה דברים אמורים?

כבוד הנשיא (בדימוס) גרוניס, שכתב את דעת הרוב, מציין תוך כדי דיון, כי מירוץ ההתיישנות "מתאפס" כל אימת שנושא החוב הובא לידיעתו של הנישום. עמדה זו מצמצמת ומגבילה את דיני ההתיישנות רק לאותם מקרים בהם הנישום כלל לא ידע שקיים כנגדו כל חוב, ולמעשה, מרוקנת מתוכן מעשי את דיני ההתיישנות אשר מבוססים על הרציונל המאפשר לגלגל לחובת הרשות את מחדל חוסר הפעולה האקטיבית בגביית החוב.

במישור המעשי, 84 עמודי פסק הדין, על רוחבם, היקפם ועומקם נמוגים מול ההחלטה המשמעותית ביותר בפסק הדין אשר נכתבה בשורה אחת, אגב אורחא, כאשר נקבע כי מירוץ ההתיישנות "מתאפס" כל אימת שנושא החוב הובא לידיעתו של הנישום.

אנו סבורים שראוי היה לקיים דיון ענייני ומנומק בשאלה מהם הפעולות שעל הרשות לנקוט על מנת לעצור את מירוץ ההתיישנות שכן, טעמים כבדי משקל לסברה הגורסת שעל מנת שפעולות גבייה "יאפסו" את מירוץ ההתיישנות עליהם להיות משמעותיים ומוחשיים, שאם לא תאמר כן, לדיני ההתיישנות אין כמעט כל ערך מעשי. לסברה זו, הקביעה שדי בידיעת הנישום על מנת לעצור את מירוץ ההתיישנות הינה קביעה החותרת תחת תכליות מוסד ההתיישנות ועוקרת אותו מכל תוכן.

יתירה מכך, המשמעות של קביעה זו הינה רחבה ומשמעותית יותר, לאור פסקי הדין שראו בפעולות גבייה מנהלית כפעולות העוצרות את מירוץ ההתיישנות להגשת תביעה משפטית. התוצאה המעשית המתקבלת הינה, שלא ניתן להעלות טענת ההתיישנות להתגוננות מפני תביעה משפטית שהוגשה על ידי רשות מקומית בכל המקרים שדבר החוב הובא לידיעתו של הנישום בתוך תקופת ההתיישנות.

הרושם המתקבל מקריאת פסק הדין הינו, שבית המשפט מתייחס לטענת ההתיישנות כבן חורג ולא רצוי במערכת הזכויות הקיימות לנישום, מתוך ההנחה שהנישום מבקש לנצל זכות דיונית על מנת להשתמט מחובות ארנונה שלא כדין.

ולא היא!

מתוך נסיון רב השנים ועתיר התיקים בייצוג נישומים מול רשויות מקומיות, ניתן לומר כי בהרבה מקרים לטענת ההתיישנות נלווית טענה מהותית כנגד עצם החוב, אשר דרכו של הנישום נחסמה מלהביאה בפני ביקורת שיפוטית הן בשל סד הזמנים הנוקשה של 90 ימים להגשת השגה והן בשל מורכבות מס הארנונה ונבכי הפרוצדורות הקיימות לתקיפת שומה שהוטלה על נישום שלא כדין. מערכת הגבייה ברשויות המקומיות, אשר רובה מופרטת ומופעלת באמצעות ידיים (וראש) פרטיות, לא מגלה את הגמישות המתבקשת כלפי נישום המבקש להביא לביקורת שיפוטית דרישות חוב שנויות במחלוקת. תיקים רבים מספור לא נידונים בוועדות הערר בנימוקים להעדר סמכות לדון בשומות לגבי שנות מס קודמות, על אף שברור על פני הדברים שמדובר בשומה מוטעית ועל אף שטענת העדר הסמכות אין בה כל ממש. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור הכלי המנהלי הנתון בידי הרשות המקומית המאפשר נקיטת הליכים דורסניים לגבות חובות ארנונה ששרכם נחסמה מלעמוד בפני ביקורת שיפוטית ועל אף שהם שנויים במחלוקת.

בעניין זה נבקש לציין החלטה תקדימית אשר התקבלה לאחרונה ממש בוועדת ערר שעל ידי עיריית תל אביב בעניינה של גב` פלורה אשכנזי, לקוחה של משרדנו, במסגרת בקשה של העירייה לדחות את הערר על הסף בנימוק להעדר סמכותה של הועדה לדון לגבי שנות מס קודמות. ועדת הערר קיבלה את עמדת הנישומה והורתה על הארכת המועד להגשת ההשגה לתקופה של כשש שנים אחורה בהן לא הוגש ערר. ועדת הערר העדיפה שיקולי צדק על פרוצדורה לאור העוול שהיה עלול להיגרם לנישומה אילו נחסמה דרכה- כדרישת העירייה- לדון בטענות שברור על פני הדברים שהם מוצדקים ומדובר בשומה שהוטלה מתוך טעות מובהקת. נציין, כי התיק הגיע למשרדנו לאחר שהחלו כבר הליכי הוצאה לפועל למכירת הנכס באמצעות לשכת ההוצאה לפועל בשל החובות המדוברים בדרך של מימוש משכנתא שהוטלה אף היא באמצעות הליכים מנהליים.

בשורה ארוכה של תיקים שטופלו על ידי משרדנו, נתקלנו בהליכי הוצאה לפועל אגרסיביים אשר ננקטו כנגד נישומים למימוש נכסיהם כאשר עצם החוב מעולם לא הועמד לביקורת שיפוטית וכאשר קיימים טעמים כבדי משקל להתנגד עניינית לחוב לגופו look what i found.

הנסיון המעשי מלמדנו, איפוא, שהחלת דיני השיהוי הינו הכלי העיקרי והאפקטיבי יותר להתמודד עם גביית חובות ישנים, שכן לתוך דיני השיהוי ניתן להכניס שיקולים של חוקיות ושל צדק בפרט במקרים בהם עצם החבות מעולם לא עמדה לביקורת שיפוטית.

התוצאה האופרטיבית של פסק הדין יחד עם נסיון החיים האפרורי מחזק את המסקנה לפיה הדרך האפקטיבית והנכונה להתמודד עם גבייה אקטיבית או פסיבית של חובות ארנונה ישנים נטועה עמוק בדיני השיהוי המינהלי. גמישותם של דיני השיהוי, כמו גם מרכיב שיקולי הצדק ומאזן האינטרסים הטמונים בהפעלתם, הינם ברוב המקרים הדרך הארוכה והמורכבת אולם הקצרה והיעילה להתמודד עם חובות ארנונה ישנים שאבד עליהם הכלח.