התנאים לפיצוי בגין פגיעה ב”פוטנציאל התכנוני” לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה

ערר 9041/09 נדב יוסף ואח’ נ’ וועדה מקומית לתכנון ובנייה נס-ציונה

אחר שאושרה תכנית מתאר מחוזית, הוגשו עררים רבים בהם נדרש פיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, בנימוק שהתכנית שאושרה הביאה לירידה בשווי המקרקעין בכך שפגעה בסיכוי לשנות את ייעודם או להשביח אותם מבחינה תכנונית בדרך אחרת. ועדת הערר דחתה את העררים, בנימוק שציפיותיהם של העוררים לא היו סבירות: הפסיקה אמנם הכירה בזכותו של בעל קרקע לקבל פיצוי מכוח סעיף 197 בגין פגיעה בציפיות, אך זאת רק כאשר הציפיות הינן סבירות בנסיבות. נפסק, כי עצם מיקומם של מקרקעין אינו יכול לבסס “ציפייה סבירה בנסיבות העניין” לאישור תכנית אשר תשביח את המקרקעין. גם הטענה כי היעוד של מקרקעין סמוכים וגובלים שונה בתקופה סמוכה לאישור התוכנית הפוגעת לכאורה, וכי לפי “ההתפתחות התכנונית הטבעית” היה צפוי כי גם ייעוד המקרקעין נשוא התביעה לפיצוי מכוח סעיף 197 ישונה נדחתה בפסיקה. יש להוכיח כי מחיר השוק של המקרקעין ערב אישור תמ”מ 21/3, אשר גילם פוטנציאל תכנוני שהיה קיים בעיני השוק לקרקע, בהתבסס על נתונים עובדתיים – תכנוניים שהפסיקה מוכנה להכיר בהם, ולא על ספקולציה. לשם כך, חייבת להתקבל לכל הפחות החלטה של מוסד התכנון המוסמך לאשר את התוכנית, המלמדת על כך כי לדעת אותו מוסד תכנון ראוי ונכון לקדם את התוכנית ולאשר אותה.

לקריאת פסק הדין

דרג את העמוד