התנאים והנסיבות בהן רשות מקומית רשאית לשנות הסכם פשרה לעניין חיובי ארנונה.

עתמ (ב”ש) 239/04 מקורות חברת מים בע”מ נ’ מועצה אזורית לכיש, 

בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע קבע, כי המועצה האזורית רשאית להשתחרר מהסכם שחתמה עם מקורות בקשר לחיובי הארנונה של אגם זוהר. הסכם בין צד לבין רשות שלטונית, אינו יכול לכבול את הצדדים לתקופה בלתי מוגבלת ואינו יכול לחייבם לשנות כספים עתידיות בלתי מוגבלות.  נימוק מכריע לטובת ההשתחררות מההסכם היה, כי סווג שניתן בהסכם התברר כסיווג לא נכון.  טעמים נוספים הם שלא הוגבלה תקופתו של ההסכם, וכן שאפשר לראות הסכם בענייני ארנונה כהסכם המתחדש מדי תקופה.נימוק נוסף הוא שחלף זמן רב ממועד מתן התוקף של פסק דין להסכם. כמו כן, יש חשיבות לעובדה שמדובר בהחלטה פיסקלית שמטבעה מתייחסת באופן אופרטיבי לשנת כספים אחת. מדובר בהסכם לתקופה בלתי קצובה שניתן לביטול בדרך כלל על ידי הודעה של אחד הצדדים – לאו דווקא רשות מקומית – שניתנת זמן סביר מראש.ההסכם קיבל בזמנו תוקף של החלטה. לפיכך התעוררה השאלה האם ההשתחררות מחייבת פנייה לבית המשפט שנתן את ההחלטה. נקבע שהדבר איננו מחויב, בכל מקרה ותלוי בנסיבות העניין. בית משפט נתן משקל לעובדה שחלפו חמש שנים, תקופת זמן סבירה, בטרם ביקשה המשיבה לשנות את תעריף החיוב של הקרקע בניגוד לתעריף שנקבע בהסכם. כמו כן אין המדובר במקרה של חוסר תום לב מצד הרשות, ששלחה לעותרת הודעה מראש מבעוד מועד על שינוי סיווג הקרקע לעתיד ולא רטרואקטיבית. בקשר לכך יש חשיבות לעובדה שמדובר בפסק דין שנתן תוקף להסכם ללא בירור העניין לגופו. בית משפט לעניינים מנהליים קבע כי רשאי הוא לדון בעניין אף כעניין שבשגרה.

לקריאת פסק הדין

דרג את העמוד