חוק ההסדרים משנת 1992 – רפורמה בתחום הארנונה

חוק ההסדרים במשק המדינה נחקק לקראת כל שנת תקציב, ותכליתו כלכלית. חוק ההסדרים של שנת 1992 נחקק במטרה לשפר את מצבן הכלכלי של הרשויות המקומיות, וסעיפים רבים שבו עוסקים ברפורמות בתחום המיסוי המוניציפלי.

בשנת 2004 תוקן חוק ההסדרים משנת 1992, והתווסף לו סעיף 8(ג) – הוא הסעיף אשר מאפשר לרשויות המקומיות – בבואן לגבות חובות ארנונה – לרדת לכיסם הפרטי של בעלי השליטה בחברות.

להלן נוסחו של פרק ד’ לחוק ההסדרים משנת 1992, העוסק רובו ככולו בסוגיות של ארנונה לרשויות המקומיות:

 

פרק ד’: רשויות מקומיות

7. הגדרות (תיקון: תשנ”ג)

בפרק זה ובתקנות לפיו –

“נכסים”, “בנין”, “אדמה חקלאית”, “קרקע תפוסה”, “אדמת בנין”, “מחזיק” ו”דייר משנה” – כמשמעותם בסעיף 269 לפקודת העיריות;

“מועצה” – כהגדרתה בסעיף 1 לפקודת העיריות וכן מועצה שנתכוננה לפי פקודת המועצות המקומיות;

“השרים” – שר האוצר ושר הפנים.

 

  1. ארנונה כללית

(א) מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס.

(ב) השרים יקבעו בתקנות את סוגי הנכסים וכן כללים בדבר אופן חישוב שטחו של נכס, קביעת שימושו, מקומו וסיווגו לענין הטלת ארנונה כללית.

 

  1. כללים לארנונה (תיקון: תשנ”ח, תש”ס)

(א) השרים יקבעו בתקנות, סכומים מזעריים וסכומים מרביים לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל אחד מסוגי הנכסים, וכללים בדבר עדכון סכומי הארנונה הכללית, וכן רשאים הם לקבוע יחס בין הסכומים אשר יוטלו על כל אחד מסוגי הנכסים. הסכומים המרביים והמזעריים יעודכנו לכל שנת כספים בהתאם לנוסחאות שייקבעו בתקנות;

(ב) רשות מקומית תקבע את סכומי הארנונה הכללית לשנת 2000, בהתאם לכללים שייקבעו בתקנות לפי סעיפים 8(ב) ו-9(א), והיא רשאית לעשות כן או לתקן החלטה שקיבלה בענין זה ולפרסמה עד יום ט’ באדר א’ התש”ס (15 בפברואר 2000), על אף האמור בכל דין; בתקנות כאמור יכול שייקבע כי –

(1) רשות מקומית רשאית להעלות את סכומי הארנונה הכללית, דרך כלל או לסוג נכסים, בשיעור גבוה מן האמור, ובלבד שהעלאת ארנונה בשל נכס שאינו מבנה מגורים תותנה בהעלאת ארנונה בשל נכס מסוג מבנה מגורים, בהתאם לנוסחה שתיקבע בתקנות;

(2) רשות מקומית רשאית להטיל ארנונה שלא בהתאם לכללים כאמור, ובלבד שקיבלה לכך אישור השרים; תחילתו של האישור בראשית שנת הכספים שבשלה הוא ניתן; שר הפנים או מי שהוא הסמיך לכך יודיע לועדת הכספים של הכנסת על מתן האישור.

(ג) השרים יקבעו בתקנות כללים שלפיהם תוטל ארנונה כללית על נכסים שהמחזיק בהם היא המדינה או תאגיד שהוקם בחוק, ויכול שעל פי כללים כאמור תוטל על סוגי נכסים מסוימים ארנונה כללית בסכום אפס.

(ג1) על אף האמור בסעיפים 4 ו-5 לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פטורין), 1938, רשאים השרים, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע כללים שלפיהם תוטל ארנונה כללית בשל הנכסים המפורטים בסעיפים האמורים; בכללים כאמור ייקבע שיעור הארנונה שיוטל על סוגי הנכסים, כולם או חלקם, דרך כלל או לסוגי רשויות מקומיות, ויכול שעל פי אותם כללים תוטל ארנונה בסכום אפס.

(ד) תקנות לפי סעיף זה יותקנו באישור ועדת הכספים של הכנסת.

(ה) תחילתם של הכללים לפי סעיף קטן (ג1), בראשית שנת הכספים 2000, גם אם נקבעו במהלכה.

 

. סייג להעלאת ארנונה (תיקון: תשנ”ד)

(א) לא תשנה מועצה סיווג משנה של נכס שנעשה בו שיפוץ, באופן שיש בו העלאה של סכום הארנונה שהיה מוטל על אותו נכס לפי חוק זה אילולא השיפוץ.

(ב) נוסף לנכס שטח עקב שיפוץ שנעשה בו, רשאית המועצה, על אף האמור בסעיף קטן (א) ובכפוף להוראות חוק זה, להטיל ארנונה על השטח הנוסף לפי סיווג המשנה המתאים לאחר השיפוץ.

 

  1. אי-הטלת ארנונה

לא הטילה מועצה ארנונה כללית לשנת כספים מסוימת, תשולם הארנונה לאותה שנה בתחום הרשות המקומית בסכומים ובמועדים אשר נקבעו בשנה הקודמת, כשהיא מעודכנת על פי כללים כאמור בסעיף 9(א).

 

  1. תוספת ארנונה

(א) שר הפנים רשאי, בנסיבות מיוחדות, להתיך לרשות מקומית להטיל בתוך שנת הכספים תוספת לארנונה בעד התקופה שמיום האישור ועד סוף שנת הכספים, ולקבוע מועדים לתשלום התוספת; היתר שעל פיו מוטלים סכומי ארנונה שאינם בהתאם לאמור בסעיף 9(א), טעון גם הסכמת שר האוצר.

(ב) הרשות המקומית תודיע לכל מחזיק החייב בתשלום התוספת את סכומה ומועדי תשלומה.

(ג)   הודעה בדבר אישור תוספת, סכומיה ומועדי תשלומה – תפורסם ברשומות.

 

  1. הנחות בארנונה (תיקון: תשנ”ו)

(א) השרים יקבעו בתקנות את שיעור ההנחה המרבי שיינתן למי שישלם ארנונה כללית בתשלום אחד בתחילת שנת הכספים.

(ב) שר הפנים יקבע בתקנות תנאים וכללים למתן הנחות אחרות בתשלומי הארנונה הכללית, ואת שיעורי ההנחה המרביים וכן רשאי הוא לקבוע את שיעורי ההנחה המזעריים.

(ג)   מועצה לא תפחית תשלומי ארנונה כללית אלא אם כן נתקיימו במחזיק בנכס התנאים שנקבעו בתקנות לפי סעיף זה, ובהתאם לכללים ולשיעורים שנקבעו.

 

  1. (שולב בפקודת העיריות)
  2. (שולב בחוק לתיקון פקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין) (מס’6), התשנ”ב – 1992)
  3. (שולב בחוק מס שבח מקרקעין, התשכ”ג-1963)
  4. (שולב בחוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי”ב-1952),
  5. (שולב בחוק הרשויות המקומיות (תמורת ארנונת רכוש), התשל”ה – 1975)
  6. (שולב בפקודת המועצות המקומיות)
  1. תחולה והוראת מעבר (תיקון: תשנ”ג)

(א) הוראות סעיף 9(ב) ו-(ג) יחולו החל בשנת הכספים 1994; יתר ההוראות הקודמות של פרק זה יחולו החל בשנת הכספים 1993.

(ב) כל מועצה תתקן את החלטתה בדבר הטלת ארנונה כללית לשנת הכספים 1993 ככל שיידרש להתאמתה לתקנות לפי פרק זה.

  1. (שולב בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) – מס’ 3)
דרג את העמוד