סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים לא יחול על חובות שאינם ארנונה

סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים מאפשר לרשויות מקומיות אמצעי מקוצר ויעיל לגביית חובות ארנונה מחברות אשר שכרו נכסים: על פי הסעיף, ניתן יהא לגבות את חובות הארנונה באופן ישיר מבעלי השליטה בחברה אשר חדלה מפעילותה ו/או התפרקה, וזאת מכוח חזקה, המעוגנת בסעיף, ולפיה בעלי השליטה בחברה הבריחו את נכסי החברה וזאת מתוך מטרה, כביכול, לחמוק מתשלום חובות ארנונה: בעל שליטה בחברה המבקש לסתור חזקה זו, הנטל עליו להוכיח כי לא הבריח את נכסי החברה, וכי לא נטלם לידו ללא תמורה.

לשונו של הסעיף קובעת כי:

“על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל”ב-1972 (בסעיף זה – עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים;”

הסעיף מפנה להוראות סעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, אשר מאפשרות לגבות מס באופן ישיר מבעלי שליטה בחברה, וזאת מתוך הנחת יסוד, המעוגנת בסעיף, ולפיה, בעלי השליטה בחברה הבריחו נכסים, וככל שמבקשים המה לסתור חזקה זו, הנטל עליהם לעשות כן. החל מיום 1.1.2004, הוראות אלו מפקודת מס הכנסה, חלות גם על חובות הארנונה של חברות, וניתן לגבות חובות אלו באופן ישיר מבעלי השליטה בחברה, בהינתן התנאים האמורים בסעיף 110א(א) לפקודת מס הכנסה.

על אף לשונו הברורה של הסעיף, הרשויות מנסות את מזלן

על אף לשונו הברורה של הסעיף, ולפיה, לא ניתן לגבות באמצעותו, אלא חובות ארנונה (היינו, לא ניתן באמצעות הסעיף לגבות חובות מכל סוג אחר לרשות המקומית כגון מים, ביוב, אגרות, היטלים וכיו”ב) – ניסו לא מעט רשויות מקומיות את מזלן, והגישו תביעות כנגד בעלי שליטה בחברות, מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, גם בגין חובות מקשת רחבה של סוגים: מים, ביוב, היטלים, אגרות ועוד.

בעניין בשא (ראשל”צ) 5493/05 מרחב אישי בע”מ נ’ עיריית רעננה, פורסם בנבו (2005), מעמיד בית המשפט הלכה על מכונה, וקבוע כי  אין כל מקום להרחיב את המונח “ארנונה” לחיובים אחרים, וזאת נוכח לשונו הברורה של סע’ 8(ג) הנ”ל המתייחס לארנונה כללית שהוטלה לפי סע’ 8(א) לחוק.

נימוק נוסף המחייב את המסקנה שאין לאפשר את הפעלת הסמכות לגבי חובות שאינם חובות ארנונה נעוץ בזכויות יסוד חוקתיות ובפרט ההגנה על זכות הקנין. בשורה של פסקי דין נקבע כי כאשר מדובר בקניינו הפרטי של אדם, אין להרחיב את הירידה לקניינו הפרטי, מעבר לקבוע בחוק מכוח היסקים לוגיים או גזירות שוות למיניהן. יישום המנגנון הקבוע בסעיף 8[ג] לחוק ההסדרים נקבע ביחס לחובות ארנונה בלבד ואין בהם את הכוח לרדת לקניינו הפרטי של אדם ביחס לחובות אחרים.

על עורכי הדין המייצגים את הרשויות המקומיות מוטלת חובה לוודא שההליך שהם נוקטים בשם הרשות עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולפיו, אין פוגעים בזכות הקניין של אדם (המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד זה), אלא לפי חוק או על פיו. משאין חולק כי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים אינו מסמיך את הרשויות המקומיות לרדת לקניינם הפרטי של בעלי שליטה בחברות שחדלו לפעול, בגין חובות שאינם חובות ארנונה, יש לפרש את הסמכות בצמצום ולגבי חובות ארנונה בלבד.

 

דרג את העמוד