אין לבחון את סבירותו של תעריף ההיטל, על פי נתוני אמת הנבדקים בדיעבד

בר”מ 5539/08 רוני דו השקעות בע”מ נ’ עיריית הרצליה

המבקשות הגישו בקשת ערעור על פסק-דינו של ביהמ”ש לעניינים מנהליים, אשר דחה את ערעורן של על החלטתה של ועדת הערר לענייני ביוב. המבקשות טוענות, כי פסק הדין נותן לגיטימציה לרשות לחייב את תושביה בגין היטל ביוב בהתאם לחוק עזר המבוסס על תחשיב ישן אשר לא עודכן במשך 18 שנה. עוד טענו המבקשות, כי מאחר שתוכנית המרתפים הייתה תוכנית מופקדת במועד חתימת התחשיב, העירייה הייתה צריכה לכלול את שטחי המרתפים במכנה התחשיב; משלא עשתה כן, הרי שהיא מנועה מלחייב אותן בתשלום ההיטל בגין שטחי המרתפים בפרויקט.
בית המשפט העליון (מפי כב’ השופטת מרים נאור) דחה את הבקשה בטענה שאין מדובר בהליך בעל חשיבות ציבורית-כללית ולא מתעוררות בו שאלות משפטיות מהותיות; כמו-כן ביהמ”ש קבע כי לאור ההלכה הפסוקה, יש לדחותה אף לגופה שכן, אי הכללת תכנית המרתפים בתחשיב תואמת את שיטת חישוב התחשיב עליו מבוסס היטל הביוב, שיטה זו מסתמכת על אומדנים והערכות שנעשים במועד עריכתו ולא על-סמך נתונים שהתגלו בדיעבד משכך, נקבע כי המדובר בהחלטה סבירה המצויה בסמכות העירייה; בנוסף, קבע ביהמ”ש כי השלכת נושא המרתפים על התחשיב זניחה היא ודי בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה.
עם זאת, הוסיף ביהמ”ש כי טוב תעשינה הרשויות אם הן תפעלנה לעדכון התחשיב מעת לעת.

לקריאת פסק הדין

דרג את העמוד