הדיון בשאלה האם המדינה חייבת בהיטל תיעול הוחזר לבית המשפט דלמטה

ע”א 11024-05-09 מ. א. חוף הכרמל נ’ מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט השלום, לדחות על הסף תביעה לתשלום היטל תיעול ע”י המדינה, על סמך סעיף 42 לפקודת הפרשנות – המורה כי אין לחייב המדינה אלא, אם קיימת הוראה מפורשת בחיקוק המורה אחרת; בית המשפט המחוזי בחיפה (ברוב דעות של ס. הנשיא השופט י. גריל והשופטת י. וילנר, כנגד דעתו החולקת של השופט ע. גרשון), הפך את ההחלטה בהסתמך על נימוק ייחודי; בית המשפט הפנה לפסיקה של בית המשפט העליון, בה נקבע כי דין -“אגרת פינוי האשפה” (הנגבה מכוח חוק העזר “אגרת פינוי אשפה”) כדין ארנונה ועל כן המדינה זכאית לפטור חלקי בגינם; כמו כן, בית המשפט הפנה לפסק הדין בעניין אל עמי, שם עלתה השאלה האם היטל סלילה, במהותו מהווה מס במסווה או היטל; מפסיקות אלה, הגיע בית המשפט למסקנה, כי אין ללמוד מכותרת דרישת התשלום או משמה של החקיקה מסמיכה,אלא, כפי שבית המשפט העליון עשה יש לבחון את מהותו ואופיו של היטל התיעול – האם דומה לארנונה אם לאו; לשיטת בית המשפט, אם היטל התיעול דומה במהותו לארנונה, אזי שהמדינה חייבת בהיטל תיעול, בכפוף לסייגים הקבועים בפקודת הפיטורין; על כן, בית המשפט המחוזי, קבע כי יש השיב את הדיון לבית המשפט השלום שיבחן את מהותו ואופיו של היטל התיעול;

לקריאת פסק הדין

דרג את העמוד