החיוב בגין שטחים טכניים יוטל על המחזיקה הבלעדית בין אם מדובר בחברת הניהול או בכל מחזיק אחר

עמ”נ (ת”א) 254/08 אפריקה ישראל נ’ מנהל הארנונה של עיריית ת”א,

נדחה ערעור על החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה לענין חיוב המערערת בגין השטחים המשמשים כ”שטחים טכניים” (חדרי מכונות, חדר מעלית, חדרי חשמל, מפוחים וכו’) לפי סיווג “תעשייה ומלאכה”. המערערת טענה לביטול החיוב לאור העובדה שמדובר בשטחים טכניים שאינם ברי חיוב מכוח סעיף 1.3.1ח’ לצו הארנונה, ולאור עובדת היותם בגדר “שטח משותף” וגג הפטורים מארנונה. מנגד, טען המשיב כי הסיפא של סעיף 1.3.1ח’ קובעת שני תנאים מצטברים אשר בהתקיימם, לא יזכה הנכס בפטור מחיוב מכוח הסעיף: מקום בו השטחים משמשים למערכות אנרגיה מיזוג וכיוצ”ב ומקום בו הם מוחזקים באחריות חברת ניהול או ועד בית; במקרה דנן השטחים נשוא הערעור עומדים בתנאים אלה לאור העובדה שהמערערת היא בעלת הזיקה הקרובה ביותר לשטחים ולמתקנים המצויים עליו והיא האחראית לשלמותם, תפקודם ותיקונם כמי שמשמשת כחברת ניהול בפועל לבניין בהרשאת הדיירים, משכך תחויב בארנונה.בית המשפט לעניינים מנהליים בת”א (מפי כבוד השופטת מיכל רובינשטיין) בחן את נסיבות המקרה והחליט לדחות את הערעור; בית המשפט קבע כי עסקינן בבניין שאינו משמש למגורים המצוי כולו בבעלות המערערת וכי השטחים, נשוא המחלוקת, הם שטחים משותפים ולפיכך יחויבו. בנוסף קבע בית-המשפט כי בהתאם לסיפא סעיף 1.3.1ח’, על אף שהמערערת אינה וועד בית ו/או חברת ניהול של הבניין, היא משמשת על תקן חברת ניהול לבניין לכל דבר ועניין ומשכך, בהתאם להלכה הקיימת, תחשב ל”מחזיק”, והשטח המוחזק יחויב בארנונה.

לקריאת פסק הדין

דרג את העמוד