חיוב בגין היטל ביוב אינו מתיישן

ע”א 215/04 ציון לוי קבלנים בע”מ נ’ עיריית פתח-תקוה

נקבע כי היטל ביוב רובץ על הנכס ולא מתיישן כך שניתן לראות בנקודות זמן שונות את המועד להתגבשות העילה להיטל. נדחתה טענה להשתק ומניעות בשל אישור לטאבו ונקבע כי אישור שניתן מתוך טעות משרדית לא מהווה סיבה לקיום טענת השיהוי. ירית פתח תקווה, דרשה ב 2004 כתנאי למתן אישור על היעדר חובות היטל ביוב, בגין עבודות שנסתיימו בשנת 1996. למרות שלנכס ניתן אישור על העדר חובות בסוף שנת  1996 (כ 8 שנים לאחר מועד העבודות) דחתה ועדת הערר לענייני ביוב (מחוז מרכז) את טענת ההתיישנות, וקבעה כי מרגע שבשלה הזכות לגבות היטל ביוב, רובץ החוב על הנכס ואינו מתיישן; הועדה, דחתה גם  טענת מניעות בשל מצג של היעדר חובות על סמך האישור בשנת 1996, וקבעה שהאישור ניתן בטעות מאחר ועבודות הביוב היו לקראת סיומן ב 1996 וכבר אז היה ניתן לגבות את ההיטל. את הטעות סיווגה הוועדה כ”טכנית משרדית” וקבעה כי לעירייה מותר לתקנה.  החברה, כך נפסק, אינה יכולה להסתמך על האישור משנת 1996 לאור הזמן הרב שחלף מאז והיה עליה לשוב ולבדוק האם רובץ חוב על הנכס; כן נקבע, כי גם אם אירוע המס הוא מועד סיום ביצוע העבודות, הרי שרק מסירת דרישת התשלום, מגבשת לראשונה את החבות הקונקרטית בתשלום; חוק הביוב, אינו מגביל את העירייה במועד הוצאת דרישות התשלום והדבר עולה בקנה אחד, עם העובדה כי הקמת מערכת ביוב עשויה לקחת שנים רבות; הערר נדחה.

לקריאת פסק הדין

דרג את העמוד