לוועדת הערר לביוב אין הסמכות להאריך המועד להגשת ערר מעבר ל- 60 יום הקבועים בחוק

רע”א 4990/05 ממן יעקב נ’ עיריית הרצליה,

בית המשפט העליון (מפי כב’ השופט א’ גרוניס ובהסכמתם של כב’ השופטות ד’ ביניש ו-א’ חיות) בהחלטה תקדימית – קבע, כי לועדת הערר לביוב אין הסמכות להאריך המועד להגשת ערר ביוב מעבר ל 60 הימים הקבועים בחוק; בשאלה נוספת שנדרש לה בית המשפט, פסק כי ערעור על החלטת ביניים של ועדת הערר לביוב, יהיה ברשות לבית המשפט המחוזי “האזרחי”; זאת, להבדיל “מפסק דין” של וועדת הערר, שהערעור עליו יהיה בפני בית המשפט לעניינים מנהליים; כמו כן, בית המשפט העליון נדרש לסוגיה, האם הפגרה חלה על הליכים המתקיימים בפני ועדת הערר; בעניין זה הוכרע, כי אומנם “ועדת הערר” אינה מהווה “בית משפט” כהגדרתו בתקנות הפגרות, ומכאן שימי הפגרה נספרים במניין הימים; אך עם זאת, מאחר ומבחינה ארגונית-מנהלית ועדת הערר היא חלק ממערכת בתי המשפט ומתקיימת בה “אווירת פגרה” – הרי שסעיף 3(ג) לחוק הפרשנות, יחול עליה, באופן שאם היום האחרון להגשת הערר, חל בפגרה (שבתון או ימי מנוחה), מועד ההגשה ידחה ליום הראשון שאחרי תום הפגרה;

לקריאת פסק הדין

דרג את העמוד