נדחתה עתירה נגד הליכי גבייה מנהליים תוך דחיית בקשה להעלאת טענת “איני מחזיק”

עתמ (ת”א) 30436-11-11 אהוד חנן הוכמן נ’ עיריית תל אביב

עתירה שהופנתה נגד הליך גבייה מנהלית בו נקטה ההעירייה נגד העותר בגין חוב ארנונה. בימ”ש לעניינים מנהליים דחה את העתירה וקבע כי לא ניתן להתגונן בטענת איני מחזיק כיון שלא פנה לדרכי ההשגה שהיו פתוחות בפניו במסגרת חוק הערר. ההעותר טען כי סבר שההליך היחידי במסגרתו פעלה המשיבה כנגדו הוא ההליך המשפטי. לעניין הליכי ההשגה אין רלוונטיות לשאלה האם מדובר באכיפה מנהלית או משפטית. העותר היה מודע לדרישת התשלום. המשיבה שלחה לעותר מכתב דרישה לפני נקיטת הליכים מנהליים וכן יידעה אותו על חוב הארנונה והמים גם בדו”חות הרישום והתפיסה. לפיכך, אם סבר שאין לחייבו משום שאינו מחזיק, היה עליו לנקוט בהליך של השגה וערר.
המשיבה פעלה בתחילה במסגרת ההליך המשפטי ולאחר מכן פנתה להליך המנהלי. הלכה היא כי אין לעותר זכות קנויה לפיה על העירייה לפעול כנגדו רק בדרך אחת. כפי שנפסק, מדובר בשני הליכים מקבילים, הקיימים זה לצד זה, שאין מקום לקבוע כי על העירייה לבחור מלכתחילה רק באחד מהם, וכי אם עשתה כן – היא אינה רשאית לנקוט באחר. אמנם נפסק כי ייתכנו מקרים חריגים, בהם עצם שינוי דרך הפעולה יהיה בחוסר תום-לב (על רקע ציפיות לגיטימיות של הנישום כתוצאה מנסיבות מיוחדות). אך במקרה הנדון, פניית המשיבה להליך מנהלי לא לקתה בחוסר תום לב או פגעה בציפיות לגיטימיות של העותר. על מנת לקבוע שמרוץ ההתיישנות נעצר בשל נקיטת הליכי הגביה, יש להראות כי המדובר בהליך משמעותי וממשי, שהנו הליך רצוף וסדור באופן המלמד על הליך אינטנסיבי לגביית החוב.

לקריאת פסק הדין

 

דרג את העמוד