פטור לשטח המסלולים בשדה תעופה בשל היותם “רחוב”

עמנ (תא’) 264/05 רשות שדות התעופה נ’ מנהל הארנונה בהרצליה

בית המשפט לעניינים מנהליים, בערעור על החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה שליד עיריית הרצליה, קבע, כי שטחם של מסלולי ההמראה והנחיתה בשדה התעופה הרצליה עונים להגדרת “רחוב” שבסעיף 269 לפקודת העיריות, ולפיכך אין לחייבם בארנונה. בית המשפט קבע, כי עצם העובדה, כי הרשות מפיקה הכנסות מהשימוש במסלולים – מהשכרתם לבית הספר לטיסה, למוסכים לאחסון מטוסים פרטיים וכיו”ב – אין בה כשלעצמה בכדי לקבוע שהמסלולים אינם עונים להגדרת “רחוב”. כמעט כל שירות שניתן לאזרח אם ע”י המדינה ואם ע”י גופים פרטיים ניתן בתשלום, ממנו נובעים רווחים. בית המשפט בדק האם מתקיימים המבחנים שנקבעו בהלכת דשנים – שימוש הציבור בדרכים, מבחן המעבר ממקום למקום ומבחן הנהנה העיקרי. בית המשפט למד גזירה שווה מעת”מ 1926/05 רכבת ישראל בע”מ נ’ עיריית לוד שקבע, כי הקרקע למסילות הברזל שנפרשו, בכל רחבי הארץ, נועדו, בדרך כלל, לשמש את הציבור הרחב, ולפיכם עונים להגדרת “רחוב”.השטחים נשוא עניינו הנם שטחים סלולים הכוללים מסלולי המראה ודרכי גישה אליהם, בדיוק כמו מסילות הברזל אשר אין ספק באשר לזהות הנהנה העיקרי משירותי התעבורה על גביהם – הציבור הרחב. כאן השירותים שמספקת המערערת הנם שירותי תעופה, זו כאמור תכלית קיומה. את השירותים הללו מספקת המערערת בעיקר לציבור הרחב. בית המשפט אבחן את המקרה מהלכת מליסרון. בפס”ד מליסרון דובר במערערת שהייתה הבעלים והמחזיקה של קניון הקריון שבקרית ביאליק. כלומר, גוף פרטי, החשוף לתחרות. לאזרח יש אפשרויות בחירה האם לרכוש את מוצריו אצלו או בקניון מתחרה. לעומת הרשות המספקת שירותי תעופה ואינה מצויה בתחרות עם גוף אחר. יש לזכור כי המבחן הנו מבחן הנהנה העיקרי ולא הבלעדי, כך גם לעניין מבחן השימוש.לעניין הגידור אבחן בית המשפט את המקרה מפרשת רפא”ל נ’ מנהלת הארנונה של עיריית קירית ים וקבע, כי תכלית הגידור שם היתה שמירה על המפעל הביטחוני המסווג, בעוד שתכלית הגידור של שדה התעופה הינה שמירה על שלום הציבור. לכן הגידור שלעצמו לא מספיק כדי סווג שטח המסלולים כ”קרקע תפוסה”.

לקריאת פסק הדין

דרג את העמוד