טענות שונות כנגד חיוב בהיטלי פיתוח בנסיבות קיומו של הסכם פיתוח

ת”א (ת”א) 1288-06 אס.ג’י.אס נ’ עיריית פתח תקווה, ניתן ביום 26/05/2010

בין התובעת לעירייה התגלע סכסוך באשר לפרשנות הסכם פיתוח – בעוד שלטענת התובעת ההסכם פוטר אותה מתשלום אגרות והיטלים עד 120 אחוזי בניה, טענה העירייה כי חיובה עפ”י ההסכם הוא בגין 120 אחוזי בניה מהשטח העיקרי בלבד, וכי בגין כל מ”ר נוסף חייבת התבעת במלוא היטלי הפיתוח בהתאם לחוקי העזר; מכל מקום טוענת התובעת, כי בהתאם לנימוקים הבאים לעירייה אין סמכות לחייבה בהיטלי פיתוח נוספים: א. אזור התעשייה קריית אריה מתנהל כמשק סגור, ולא נכלל במסגרת תחשיב ההיטלים; ב. שטחי השירות לא נכללו במסגרת התחשיבים המבססים את היטלי פיתוח ועל כן, לעירייה אין סמכות לחייב אותם שטחים; ג. העירייה לא הוכיחה זיקה בין “תשתיות העל” לנכס הנבנה; ד. את התשתיות במתחם ביצעה חברה חיצונית, ולא העירייה; תחילה, ביהמ”ש המחוזי בת”א (מפי כב’ השופטת רות רונן) אימץ את פרשנות העירייה להסכם הפיתוח; בשלב השני, ביהמ”ש דחה את טענות הפטור שהעלתה התובעת ונימק – א. בהתאם לשיטת ההיטל, אין עוד חשיבות לשאלת הזיקה הספציפית בין עבודות תשתית מסוימות, לבין בנייה כזאת או אחרת. ב. נקבע כי בהנחה ששטחי השירות ו/או שטחי אזור התעשייה קריית אריה לא הובאו בחשבון בתחשיב ההיטלים, הן במונה והן במכנה, היה על התובעת להוכיח מה הייתה משמעות הוספתם לתחשיב, והאם החיוב לכול מטר מרובע בנוי היה במקרה כזה גבוה יותר או נמוך יותר, ובאיזו מידה; ג. התובעות לא היו יכולות לטעון כי אין זיקה בין עבודות התשתית לבין המגרש, משום שאין חולק כי על המגרש בוצעו עבודות תשתית מקיפות במגרש, על ידי חברת מבני תעשיה, שבצעה את העבודות עבור העירייה.

לקריאת פסק הדין

דרג את העמוד