הגדלת תעריפי הביוב למפעלים בשל הזרמה של שפכים חריגים אינה בהכרח “גזירה משמים”. ליווי מקצועי של ההליכים והחיובים החדשים יאפשר להתמודד עמם בהצלחה.
בעשור האחרון, לצד התשלומים ה”קלאסיים” לרשויות המקומיות הולכת ומתפתחת פרקטיקה מעניינת של גביית תשלומים נוספים – “ייעודיים” – הקשורים לאספקתם של שירותים מסוימים על-ידי הרשויות המקומיות. מדובר בחלק מתהליכים רחבים, שקטים אך נחושים, שהם חלק בלתי נפרד מתהליכים הידועים לנו כהפרטה וגלובליזציה.
כך הולכת ונבנית מערכת של חקיקה סביבתית חדשה המושתתת על העיקרון הידוע בשם: “המזהם משלם”. הנימוק הנשמע מפיהן של הרשויות הינו כפול: הראשון, השגת “צדק חברתי” לפיו הגורם המזהם הוא שיישא בעלויות הטיפול בזיהום; השני, השגת התייעלות סביבתית באמצעות חיוב הגורם המזהם להפנים את עלויות הזיהום וכך להפחית את ייצור הזיהום עד למינימום הכלכלי האפשרי מבחינתו.
למעשה, שירותים שפעם היו אמורים להיות על חשבון הרשות המקומית, הופכים להיות שירותים בתשלום.
כך נקבעו כללים חדשים הנוגעים לשפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב וכך נדרשים לאחרונה מפעלים רבים לשלם עבור דיגום, ניטור וטיהור השפכים המוזרמים ממפעליהם. לעיתים, תוספת התשלום אותו נדרש המפעל לשלם עולה כדי פי 6 ויותר מתעריף אגרת הביוב הרגילה. לעיתים “המפעל” אינו אלא בית חולים או בית סוהר.
למעשה, תאגידי הביוב מוסמכים ל”גלגל” את העלות הנגרמת כתוצאה מהשפכים החריגים, זאת על פי נוסחה המשכללת את תוספת העלויות הקבועות והמשתנות של תפעול המט”ש בהתאם לערכים שנתגלו בשפכים.
גם כאן על בעלי המפעלים לעמוד על המשמר לבל ינצלו התאגידים כלי זה בלהיטות האופיינית להם להגדלת הכנסותיהם. שירותי הדיגום, הניטור והגבייה של התאגידים הם בדרך כלל שירותים מופרטים ויש לבדוק היטב כל חיוב המגיע למפעל “על כרעיו ועל קרביו”, החל מכשירותו של הדוגם, הליך ביצוע הדיגום, פרטי הדיגום וממצאיו וכלה ביישומן של הפרוצדורות המשפטיות הנדרשות על פי הכללים להגדלת התעריף. ברוב הפעמים ישנו קשר ישיר בין שיטת הדיגום, המקום והזמן בה בוצעה לבין תוצאות הדיגום, ובפרט במקרים המצויים בתחום האפור. גם מהבחינה המשפטית ויישום הוראות הכללים, שכן לא כל ממצא חריג מוביל בהכרח להגדלה של תעריף שירותי הביוב. יש לבדוק בעיון את יישומה של הנוסחה להגדלת התעריף בהתאם לכללים ולממצאי הבדיקה בשטח. יש לבדוק נקודות השקה בין חוקים אחרים להגנת הסביבה או רישוי עסקים, אשר לפעמים מציעים פתרונות אחרים.
נציין כי לשיטתנו קיימת בעיה משפטית מובנית בשיטת הקנסות שקבעה רשות המים על שפכים באיכות ירודה. עניין זה ראוי למאמר נפרד