בחרתי בשם “המשפט מחפש משמעות” באנלוגיה לספרו של ויקטור פרנקל “האדם מחפש משמעות” בהשראה מקורס “לוגותרפיה” בהנחייתה של שגית שלמה ((לאתר של שגית)) (מחברת הספר “שירת המשמעות: לוגותרפיה- בין תיאוריה למעשה”)
פרנקל טוען, שכוח החיים המניע את העולם הוא החיפוש האינסופי אחר משמעות. הוא ראה בכל פעולה שאדם (בריא) עושה, כפעולה שמונעת מכוח החיפוש אחר משמעות, ואשר תכליתה למלא עצמה במשמעות. לגישתו, אין לחיים משמעות אחת, אלא מאגר אינסופי, בלתי נדלה, של משמעויות.
הפילוסופיה העמוקה המונחת בגישתו של פרנקל, מבקשת להגדיר את המהות הפנימית של כל ייצור חי כאובייקט המחפש -במעגל אינסופי- להתמלא במשמעות. כפי שבמימד הפיזי, ייצור חי הוא אובייקט המתמלא ומתרוקן מאוויר, במהותם הפנימית- החיים הם מחזוריות אין סופית-מילוי והתרוקנות- של משמעויות.
פרנקל הפך את הגישה הפילוסופית שלו לשיטת טיפול פסיכותרפיסטית, לריפוי.
“המשפט מחפש משמעות“- תרתי משמע:
משמעות אחת– “משפט” הוא אוסף של מילים המרכיבים משפט בעל משמעות הגיונית אחת (לפחות). בהקשר נוסף- “משפט” הוא הליך שנועד להכריע בין אוסף של אינטרסים שונים: האינטרס של התובע, של הנתבע, של השופט (כן, גם לו יש אינטרס) האינטרס הציבורי, האינטרס של המערכת בכללותה, ועוד.
במשמעות הראשונה- כל מילה בפני עצמה מחפשת ללא הרף להתמלא במשמעות. המשמעות משתנה לפי מיקומה של המילה במשפט ולפי ההקשר של המשפט בסיפור. גם המשפט מחפש ללא הרף להתמלא במשמעות. אותו משפט מחפש לקבל משמעות אחת במקום אחד ומשמעות שונה במקום, בזמן או בהקשר אחר. המשפט מקבל משמעויות שונות מנקודת מבטם של מתבוננים שונים.
במשמעות השניה- כל בעל אינטרס מונע מכח המשמעות שהוא מחפש בהליך, וההליך עצמו מונע ממצרף המשמעויות ושקלולם עד לקבלת הכרעה אחת.
הצד השווה שבהם, שהן המשפט (במשמעות הראשונה) והן המשפט (במשמעות השנייה) הם “אובייקטים” המחפשים להתמלא במשמעות. המשמעויות הן רבות ומשתנות בהתאם להקשר, למקום, לזמן ולמתבונן.
כוח החיים הוא החיפוש התמידי אחר משמעות. חוק או משפט שאיננו מחפש להתמלא במשמעות ללא הפסקה- נחשב “אות מתה” בספר החוקים.
פתחנו בפרנקל ונסיים בביאליק אשר מתאר את הסופרים והמשוררים בחיבורו “גילוי וכיסוי בלשון” כמהלכים על פני גלידי קרחונים ומתחתיהם תהום, במילים הבאות:
“לפיכך מוכרחים הללו לברוח מן הקבוע והדומם בלשון…המילים מפרפרות תחת ידיהם: כבות ונדלקות , שוקעות וזורחות כפיתוחי חותם באבני החושן, מתרוקנות ומתמלאות, פושטות נשמה ולובשות נשמה…ולמה הללו דומים? למי שעובר את הנהר בשעת הפשרה על פני גלידין מתנדנדים וצפים. חלילה לו להשהות את הרגל על גבי גליד אחד יותר מהרף עין, יותר מכדי קפיצת הרגל מגליד לחברו הסמוך ומחברו לחברו. בין הפרצים מהבהבת התהום, הרגל מתמוטטת, הסכנה קרובה..” (חיים נחמן ביאליק, דברי ספרות, עמ’ כט-ל’)
בירחונים אילו אנו מפנים נקודות מבט למשמעויות שונות במשפט שעולות בשגרת עבודתנו, בדילוגים, מעל התהום, ומכאן בחרנו את השם “המשפט מחפש משמעות”, ואידך, זיל ולמד.