בנק חייב בתשלום ארנונה בגין שטחי הקולנודות ו/או שטח מקורה מחוץ לבנק בו מוצב השומר ומכשירי כספומט.

עמ”נ 8106-01-09 בנק לאומי לישראל נ’ מנהלת הארנונה של עיריית קריית ים

ערעור על החלטת ועדת הערר לארנונה לחייב את המערערת בארנונה בגין שטח מדרכה מקורה הצמוד למכשיר הכספומט ולכניסה לבנק. לטענת הבנק, השטח אינו בשליטתו ומהווה מעבר ציבורי ועל כן עונה להגדרת “רחוב”, מה גם שהשטח הופקע ע”י העירייה; בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (מפי כב’ השופטת ברכה בר זיו) דחה את הערעור, וקבע כי השטח משמש בעיקרו ככניסה לבנק, מוצב בו השומר ובצמוד לו הכספומט, ושילוב הגורמים ביחד מביא למסקנה כי הבנק הוא “הנהנה העיקרי” משטח זה; נפסק כי מבחינת תפקודם ומהותם, השטחים נשוא הדיון אינם “ציבוריים” ומבחינה תפקודית מי שנהנה מן הנכס אינו “ציבור בלתי מסוים של פרטים”; ביהמ”ש הוסיף כי העובדה שהשטח נשוא החיוב הינו שטח שהופקע והינו בבעלות העירייה אינו רלבנטי, כאשר הגדרת “נכס” אינה מבחינה בין נכס פרטי וציבורי. כטענה חלופית טען הבנק, כי יש לסווג את השטח בסיווג “נכס אחר”, שכן שטח זה מצוי מחוץ לנכס, לא מבוצעת בו פעילות בנקאית ועל כן אינו נכנס בגדר הסיווג “בנק”. ביהמ”ש דחה גם טענה זו ונימק כי מדובר בשטח שהשימוש בו הינו כפי השימוש בשטח הבנק והוא משמש בעיקר את לקוחות הבנק;

לקריאת פסק הדין