עמ”נ (חי’) 812-10-09 רכבת ישראל בע”מ נ’ מועצה מקומית פרדס חנה כרכור
ערעור על החלטת ועדת הערר לארנונה שקבעה כי החיוב שהושת על הרכבת שנתיים למפרע הינו סביר וחוקי; טענות שונות שהעלתה הרכבת- נדחו. בין היתר, נטען כי החיוב מנוגד להסדר פשרה קודם, שטח התחנה נכנסת תחת הגדרת “רחוב” ועל כן פטורה מחיוב ארנונה; שטחי החניה משמשים את הציבור ועל כן אינם ברי חיוב, הרכבת הינה “מחזיק מטעם המדינה” ועל כן פטורה מחיוב ארנונה. בית המשפט קבע שהסכם הפשרה לא חל בנסיבות בהן שטח התחנה גדל, החלטתו של בית המשפט העליון בעניין בר”מ 330/08 , ש”מסילת ברזל” הינה בגדר “רחוב” הפטור מארנונה, אינה רלבנטית לתחנות ולמשרדים, אלא רק לגבי המתקנים המותקנים על גבי המסילה או בסמיכות אליה, לצורך הפעלתה; שטחי הקרקע במתחם הרכבת, כגון החניונים, שטחי האספלט ושטחי העפר, אינם פטורים מתשלום ארנונה, מכיוון שהם משמשים בעיקר את תחנת הרכבת ומבקריה. על בסיס פסיקת בית המשפט העליון בעניין בר”ם 4832/07, ההנחה שניתנה בחוק רשות הנמלים, בוטלה בהוראת המחוקק הראשי ולא ניתן לעקוף את ההוראה ולהעניק לרכבת פטור ו/או הנחה. בית המשפט קבע שחיוב רטרואקטיבי לתקופה של שנתיים הינו סביר.