מקלט משותף בבניין מגורים המשמש כארכיב של משרד יחוייב בתעריף משרדים כחלק בלתי נפרד מהמשרד העיקרי.

עתמ (ת”א) 2486/05 יהודית ארד, עו”ד נ’ מנהל ארנונה של עיריית תל אביב יפו, פורסם ביום 24/12/06.

מרתף משותף לכל דיירי בניין מגורים, שמיועד לשמש כמקלט בשעת מלחמה, משמש בפועל ביום יום, כארכיב של משרד עו”ד וכמחסן. המחזיקה, עורכת הדין, טענה, כי יש לפטור את שטח המרתף כשטח משותף. בית המשפט קבע, כי השימוש במרתף הוא באורח מובהק בעל זיקה לתכליתו של המשרד. ניתן להניח שאלמלא השימוש שנעשה במרתף היה על עורכת הדין, לייחד חדר במשרד למטרה שלה משמש המרתף. מדובר בשני חלקי נכס המהווים יחידה אינטגראלית אחת. מכאן שהחיוב בארנונה, צריך להיות אחד לכל חלקי הנכס; כלומר, חיוב על פי תעריף “משרד”.בית המשפט עשה שימוש לצורך הכרעה במבחן שנקבע על ידי בית המשפט העליון לשם הבחנה בין נכס רב תכליתי שניתן לסווג כל יחידה בו בנפרד על פי השימוש הנעשה בה, לבין נכס הומוגני מעיקרו שיחויב כמקשה אחת.המבחן הראשון הוא קיומה של זיקה בין תכליתה של יחידה אחת לשניה והשני כי השימוש בחלק הספציפי מהותי והכרחי לתכלית הארגון.עוד יצוין, כי בית המשפט קבע, כי הדרך לתקיפת החלטת ועדת ערר היא דרך הערעור המנהלי ולא עתירה מנהלית – ההליך שהוגש במקור. אחת המשמעויות של ההחלטה היא כי למערער (עותר) אין ערעור בזכות, על ההחלטה, אלא, שיצטרך הוא לבקש רשות ערעור מבית המשפט העליון.

לקריאת פסק הדין