ברם 3052/06 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ’ דוד פלבר
ניתן לדחות את תביעת הפיצויים למועד אישורה של תוכנית אשר יש בה את מידת המסוימות הדרושה כדי להעריך את הפגיעה במקרקעין; וזאת, גם מקום בו הפגיעה בכללותה נוצרה כבר במסגרת תוכנית קודמת, אשר חסרה את אותו פירוט נדרש להערכת הפגיעה. אשר לתחולת סעיף 200 לחוק: הנטל לשכנע כי שלושת התנאים הקבועים בסעיף שבהתקיימם במצטבר, תהיה הוועדה המקומית פטורה מהחובה לפצות את מי שנפגע מירידת ערך המקרקעין, מוטל על הוועדה המקומית. לעניין הערכת סבירותה של הפגיעה – סבירות מהווה את אחד משלשת התנאים האמורים – נקבע – תוך הפניה להלכת הורוויץ – כי יש לערוך איזון בין זכות הקניין לאינטרס הציבור על-פי שלושת השיקולים הבאים: גודל הירידה בערך המקרקעין הנפגעים; מידת “פיזור” הנזק; ואינטרס ציבורי חיוני הגלום בתכנית, אם כי שיקולים אלה אינם מהווים רשימה סגורה. בעניין תנאי הצדק – תנאי שלישי מתוך שלשת התנאים האמורים – נפסק כי מדובר בתנאי פתוח וגמיש המתבסס על שיקולים מגוונים, אשר משתנים ממקרה למקרה על פי העובדות הקונקרטיות, בעניין הנדון. במקרה הקונקרטי נקבע כי מן הצדק הוא כי נטל הפיצוי יחולק באופן שווה בין כלל התושבים אשר נהנים מיישום התכנית הפוגעת, שאין חולק כי תרמה לרווחתם.