בר”ם 5299/05 עיריית רמת גן נ’ אורי חן,
בית המשפט העליון קבע, כי חניות “צמודות” למשרד, ומשמשות את עובדי המשרד בלבד, תסווגנה בתעריף זהה לתעריף בו מסווגים המשרדים, אליהם “צמודות” אותן חניות, בבחינת הטפל ההולך אחרי העיקר.בית המשפט קבע, כי המבחן לכך ש”חניה” תסווג בתעריף נמוך של “חניון” הינו מבחן תכליתי. בית המשפט קבע, כי התכלית שבקביעת תעריפים נמוכים לחניון, הינה הקלת מצוקת החניה לציבור הרחב. בחניון בתשלום קיימת על פי רוב, תחלופה מתמדת של משתמשים, והוא מסייע בכך בצורה משמעותית לפתרון מצוקת החניה. לא כן חניה פרטית, המשמשת את בעליה ומספר מצומצם של אנשים נוספים. מקום בו מקומות חניה משרתים קהל עובדים ספציפי שאינו מתחלף – כלומר החניות נשארות ריקות מחוץ לשעות פעילות המשרד – לא מוגשמת תכלית החקיקה בעניין.